<h1>תוספות רבינו טודרוס ב"ר יצחק מגירונה — נזיר</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[נזיר כ"ה ע"א] והלא דמי החטאת מעורבין בהן. הכי נמי מצי למפרך והלא דמי שלמים מעורבין בהן והיאך יפלו לנדבה דהיינו עולת קיץ. אלא משום דחטאת חמיר טפי נקט הכי. ופריק ר' יוחנן הלכה היא בנזיר. ודוקא בשדמי חטאת מעורבין בהן, אבל אם דמי עולה ושלמים הם בלא חטאת, מביא בהן מחצה עולה ומחצה שלמים כדלקמן. והא דפריך והלא דמי חטאת וכו', יש מפרשים והלכך ילכו כולם לים המלח. ותימה הוא דהא אמרינן לעיל בסמוך במפריש מעות לנזירותו לא מועלין בהם מפני שראוין להביא בהם שלמים והיאך ילכו לים המלח. וי"ל כי אמרינן ראוין לשלמים הני מילי כשלא מת, שאם רצה לימלך ורצה לעשות עין יפה, שיביא בכולן שלמים או עולה, ושיביא המותר מביתו תבא עליו ברכה. אבל כשמת הרי לא יוסיף עליהם, ועל כרחין יש בהן דמי חטאת, והיאך נביא בכולן שלמים או עולה, וקדושת חטאת להיכן תלך, הלכך הוה לן למימר שילכו כולן לים המלח. אי נמי התם נמי במפריש מעות סתם, אלא שדעתו לנזירותו, לפיכך יכול להביא בהם שלמים. אבל הכא במפריש מעות לנזירותו בפי' שאמר אלו לקרבנות נזירותו. וי"ל דכי פריך והלא דמי חטאת וכו' לאו למימרא שילכו כלם לים המלח, אלא למה יפלו לנדבה יפלו לעולתו ולשלמיו. ופריק הלכה היא במת, וההיא דלעיל בשלא מת. התורה אמרה מותר נדר יהא נדבה. תימה ומנא לן דאיירי דוקא בשדמי חטאת מעורבין בהם, אימא אפי' כשאין בהם אלא דמי עולה [בלבד, או דמי עולה] ושלמים, והוא הדין אם יש בהם דמי חטאת. י"ל דסברא הוא דדוקא בחטאת דגלי לן רחמנא דכשאינה לכפרת חטאת אינו קרב חטאת כגון ולד חטאת ותמורת חטאת דקימא לן ימותו, איכא למימר דגלי לן השתא דמותרו יהא לנדבה. אבל שלמים ועולה דולד שלמים ותמורת עולה קרבי גופיהו עולה ושלמים, לא ניחא לן שיהא מותרן לנדבה, ומשום הכי מוקמינן קרא במותר חטאת. וא"ת אכתי מנא לן דמותר חטאת לנדבה דהיינו עולת קיץ, אימא מותר חטאת לשלמים. י"ל דאשכחן בעלמא דמותר קרב עולה, כדאמרינן בתמורה פרק ולד חטאת [כ"ג ע"ב] ובזבחים פרק טבול יום [ק"ג ע"א] זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם לה' לאיתויי כל דבר הבא ממותר חטאת וממותר אשם ילקח בהן עולות, כלומר שאם הפריש מעות לחטאת והוזלו בהמות ולא הוצרך לכל המעות, או הפריש שני ציבורי מעות לאחריות ונתכפר באחת מהם, המותר בא עולה. להכי ניחא לן למימר נמי הכא במותר זה שיהא לעולת קיץ. מאי אריא סתומין אפי' מפורשין נמי. תימה לימא מפורשין לא מצית אמרת דהלכה למשה מסיני מתו בעלים או נתכפרו תמות, וה"ה להפריש מעות (סתומין) [מפורשין] ומת, דהא השתא נמי ממתו או נתכפרו קא מייתי. י"ל דניחא ליה לאיתויי הא דר' ישמעאל דמפיק לה מדרשא. ועוד למילף ולד שלמים ותמורת עולה שהן קרבין.
